1.3 מבט לעתיד: רפורמת “חוק הרשויות המקומיות” המאוחד

עבודת המועצה בישראל נשענת כיום על חקיקה מתקופת המנדט הבריטי: פקודת העיריות (1934) ופקודת המועצות המקומיות (1941). למרות שהרפורמות והתיקונים מצטברים עם השנים, המסגרת הבסיסית היא ישנה ואינה עונה עוד לאתגרים של ניהול רשות מודרנית:

• חוסר אחידות: הבדלים בין עירייה למועצה מקומית שאינם משקפים בהכרח את צורכי התושבים או את יכולות הרשות.
• ריכוזיות גבוהה: דרישה לאישורים ואכיפת micromanagement של משרד הפנים גם בנושאים שוטפים, דבר הגורם לעיכובים וסרבול.
• היעדר מענה לעידן הנוכחי: חוסר כלים להתמודדות עם סוגיות של מידע דיגיטלי, שיתוף ציבור, ואוטונומיה ניהולית אמיתית.

חזון הרפורמה:
מעבר לחוק אחד מאוחד שיבחן כל רשות לפי ביצועים וניהול תקין, ולא רק לפי ההגדרה ההיסטורית שלה (“עירייה מול מועצה”), ויקבע סט חוקים וכלים מודרניים ויעילים לכולם.

• שינוי מיקוד – ממיקרוניהול לאסטרטגיה:
  הדגש בעבודת המועצה יעבור מתפעול טכני לאישור והכוונה של מדיניות כללית, תוכניות עבודה ופיקוח אסטרטגי.
• חיזוק כלי הפיקוח והבקרה:
  חוקים חדשים ידגישו את הבקרה – הרחבת סמכויות מבקר הרשות, ועדות ביקורת, וזכויות כלל החברים במועצה לקבלת מידע מלא ועדכני.
• חובת שקיפות מקיפה:
  פרסום פרוטוקולים, התקשרויות, ותמיכות יהפוך מחובה מוסרית למוגדר בחוק, עם חשיפה פומבית יזומה לטובת שיפור אמון הציבור.