6.2 האצלת סמכויות ותקצוב: מנגנון הפעולה בין המועצה לוועד

על פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), הסמכות המקורית לכל חובה מוניציפלית – חינוך, תברואה, תשתיות ועוד – נתונה בידי המועצה האזורית. עם זאת, המועצה רשאית ואף מחויבת להאציל חלק מסמכויותיה לועד המקומי על מנת לאפשר ניהול קהילתי מיטבי.

בעולם ניהול המועצות האזוריות, נהוג להבחין בין שני סוגי האצלת סמכויות, המשפיעים באופן ישיר על תקציב הוועד:

לוועד המקומי יש ישות משפטית המאפשרת לו לנהל תקציב עצמאי, עם הנהלת חשבונות מקצועית. עם זאת, עצמאות זו מוגבלת: התקציב חייב להיות מאוזן ומאושר במועצה.

כיוון שהוועד המקומי פועל כ”שלוחה” ביצועית מכוח צו המועצות המקומיות, קריסה כלכלית שלו עלולה להשפיע על המועצה. משום כך קיימים שלושה כלי פיקוח עיקריים:

• מה הפגם הפיננסי והמשפטי בהתנהלות יו”ר הוועד?
• אילו צעדים נדרש הגזבר לנקוט מיד עם קבלת העדכון?
• בקריסה, על מי האחריות המשפטית להחזר החוב?

• האצלה בין מועצה לוועד המקומי יכולה להיות “יבשה” (ללא מימון), או “רטובה” (עם העברת כספים).
• תקציב הוועד מבוסס בראש ובראשונה על מס ועד, אבל כל תקציב מחייב אישור מליאת המועצה.
• הוועד אינו עצמאי משפטית – יש בקרה מקצועית, פיננסית ומשפטית הדוקה של המועצה, למניעת קריסה כספית.